<h1>או"ז הלכ' אבלות סימן תכ"ב</h1>
<h2>דף פה.</h2>
כשקוברין את המת צריכין להזהר שלא יקברו רשע אצל צדיק כדתנן בפ' נגמר הדין [מ"ו, ע"א] גבי הרוגי ב"ד לא היו קוברין אותן בקבורות אבותיהן אלא שני קברות מתוקנין היו לב"ד אחד לנסקלין ונשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין ואמר בגמ' [מ"ז, ע"א] כל כך למה לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק אמר ר' חמא בר חנינא מנין שאין קוברין רשע אצל צדיק שנאמר ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו כו' שלפי שרשע היה לא ניתנה רשות ליקבר אצל אלישע צדיק ועמד על רגליו עד שנקבר במקום אחר ואמר בשוחר טוב במזמור שפטני ה' וריבה ריבי ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו על רגליו עמד ולביתו לא הלך אלא שהיה לשעה ואח"כ מת ונקבר במקום אחר על שם שנאמר אל תאסוף עם חטאים נפשי ומי היה בנה של שונמית עכ"ל המדרש. וכשם שאין קוברין רשע אצל צדיק כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל ואומר לי לבי אני יצחק המחבר כשם שאין קוברין רשע קל אצל רשע חמור כך אין קוברין צדיק אצל חסיד דצדיק היינו שמקיים את התורה כדינה שנוהג היתר בהיתר ואיסור באיסור וחסיד היינו שמקדש עצמו במותר לו וראיה לדבר מפ' אלו מגלחין [י"ז, ע"א] גבי ההוא דעבד כר' אילעאי דעיילוהו למערתא דחסידי ולא קבלוהו למערתא דדייני קבלוהו ופירש"י דייני ב"ד וחסידי מעלו מנייהו אלמא מערתא דצדיקי לבד והחסידי לבד דראשי ב"ד צדיקי אינון וקבלוהו לההיא דעבד כר' אילעאי משום דע"פ הלכה עשה והאי לישנא עיקר ולא ההוא לישנא דעבר אדר' אלעאי דא"כ מ"ט קבלוהו במערתא דדייני והלא צדיקי אינון. והאי דשמתיה רב יהודה משום כבוד תורה שלא נזהר משם רע וה"נ אמרי' בפ' השוכר את הפועלים [פ"ה, ע"א] גבי בריה דראב"ש אמטיוה למערתא דאבוה הוה הדרי ליה עכנא למערתא אמרי ליה עכנא עכנא פתח פיך ויכנס בן אצל אביו לא פתחה כסבורין העם לומר שזה גדול מזה יצא בת קול ואמרה לא שזה גדול מזה אלא זה היה בצער מערה וזה לא היה בצער מערה הרי משמע להדיא שאין קוברין צדיק אצל מי שידוע שזה צדיק יותר ממנו וגם משמע משם שקוברין בעל תשובה אצל מי שהוא צדיק מעיקרו.
